סמינר אוקטובר: אזרחות גלובלית בעיר

ב-29.10.17 קיימנו סמינר מחקרי בנושא "אזרחות גלובלית" בהשתתפות ד"ר מירי ימיני וד"ר יוסי הרפז

 

ביום א', 29.10.2017, קיימנו את סמינר חודש אוקטובר של מרכז העיר, הפעם בנושא "אזרחות גלובלית"

 

במסגרת הסמינר דיבר ד"ר יוסי הרפז מהמחלקה לסוציולוגיה על "אזרחות מערבית כמשאב גלובלי", ואחריו דיברה ד"ר מירי ימיני מביה"ס לחינוך על "אזרחות גלובלית במרחב העירוני".

 

תקצירי ההרצאות כאן: https://urban.tau.ac.il/events/seminar_2017_10_29

 

אחר ההרצאות, שהמחישו אי-שוויון בתנועה במרחב – היררכיית האזרחויות על מפת העולם, בהרצאתו של הרפז, בשילוב עם המציאות המורכבת של מערכת החינוך, בלונדון ובתל אביב, בהרצאתה של ימיני – התקיים דיון על השאלות הערכיות, הכלכליות והחינוכיות בעידן גלובלי של אורבניות וריבוי אזרחויות: האזרחות כמשאב כלכלי, המרדף אחר אזרחות טובה יותר, חינוך וערכים בעיר שיש בה תושבים בעלי אזרחויות שונות. 

 

במאה ה-21, לראשונה בהיסטוריה, רוב אוכלוסיית העולם חיה בערים; ולמשך כמה שנים, בעשור האחרון, היה נדמה שהעיר תפסה את מקומה של המדינה. לפיכך, מהו הסיכום הנכון לסמינר על עידן גלובלי של הגירה ולאומיות, על החיים הקוסמופוליטיים בעיר ללא ההזדהות אישית עם האזרחות, על הזהות האורבנית והמעמדית מול השייכות הלאומית? אולי סיכום סוציאל-דמוקרטי, המשיב לציטוט של מרקס איתו פתח הרפז את הסמינר.

 

מעמד הביניים העירוני החדש

 

מעמד הביניים העירוני החדש. זאת כותרת אפשרית לסמינר: המילה "חדש" בכותרת מרמזת לנושא "ערים חדשות", מין תמה על ערים גדולות ויעילות, חובבות אוטוסטרדות ושיכונים בשטנץ. אם הבנייה אחידה או בקנה-מידה פחות אנושי, למען היעילות, למה שיהיה לדייר אכפת באיזה עיר הוא נמצא. אם העקרון המכונן הוא "יחס עלות-תועלת", מה מייחד את העיר? בכל העולם, כולל עיריית תל אביב, הולכים על יוזמות קהילתיות. ערי העולם מלאות ביוזמות של "place making". זו התשובה לכלכלה הפוליטית, ואולי זו כלכלה חדשה, מחוסר ברירה, כי לרבים, ובעיקר לצעירים רבים, אין מה להפסיד.

 

אם לחזור לשתי ההרצאות, לאחר שבוחנים את הממצאים, ומתקוממים נוכח הממצאים, חייבת להתעורר התקווה שאזרחי העולם המכוננים את "מעמד הביניים העירוני החדש" ימצאו דמיון בין ערים בזכות מרכזי ערים שוקקים ומגוונים. אם יש דמיון בין הערים, שיהיה זה דמיון שהופך את האנשים בהן למאושרים יותר, לחוצים פחות. אם כולנו מהגרי עבודה – פליטים והיפסטרים ושוכני מגדלים – שנהיה אדישים להבדלים בין הערים לא בגלל שכולן שיכונים ואוטוסטרדות ולחץ ומהירות מוגזמת, אלא בגלל שבכולן לבבות חמים ופועמים. אם לא כל כך משנה באיזו עיר אני חיה, כי כל הערים דומות, שיהיה זה בגלל לב העיר. 

 

מיתוס הניכור של העיר במאה ה-20 יכול להתרכך, קצת, עם מיתוס הקהילה שנרקם במאה ה-21. יותר חיבור, יותר מפגש. יותר לוינס, יותר הברמס. פופר גם מוזמן, אבל הוא חייב לזכור: בערים היא מנווטת בקלות רבה מדי לפי אינטרסים של "קנייה", "קנייה חוזרת", "לקוחות חוזרים", "נטישת לקוחות". לכן חייבים לבחון היטב את הידע הנוצר, ולנסות להשפיע על מה שבכוחנו לשנות. באיחולי רווח עצום לבעלי האמצעים, והצלחה בעמלם של כל השאר, בואו ננסה לעצב את החיים שלנו. 

 

מאת רונית פוריאן

 

להמשך דיון אתם/ן מוזמנים: https://www.facebook.com/pg/TAUCityCente

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>