ערים ונגיף הקורונה | זווית מקומית

רינה מגן, דוקטורנטית בבית הספר לסביבה ומדעי כדור הארץ על שם פורטר, החוג ללימודי הסביבה, כותבת על גינות שכונתיות בימי קורונה

גינות טיפוסיות באזורים השונים מתוך המחקר (מקור: google maps)

 

גינות שכונתיות  -  מחשבות מימי קורונה

רינה מגן

 

 

הסגר בימי הקורונה המחיש לי שני דברים מאוד משמעותיים: 1. אנחנו מתגעגעים מאוד לשטחים הפתוחים הירוקים 2. תנועת אנשים ברחובות מאוד חסרה לנו והיעדרה גורם לנו חוסר נוחות. שתי התובנות הללו עומדות בלב קונפליקט בין אסטרטגיית תכנון המחייבת כמות שטחים פתוחים מינימלית ביחס למספר התושבים בשכונה, לעומת תכנון עירוני המקדם קומפקטיות ומתייחס לצפיפות כאל טוב הכרחי.

 

כבר ב 2010, גילו במחקר בשטוקהולם (Ståhle, 2010) כי גם בעיר צפופה, התושבים יכולים להרגיש שיש להם מספיק שטחים ירוקים והם משתמשים בהם יותר ביחס לשימוש בשטחים הפתוחים בשכונות הפרבריות. על פי החוקרים הדבר נעוץ בנגישות של השטחים הירוקים ובערכי השימוש שהתושבים מייחסים להם.

 

על פי התאוריה (Ewing & Handy, 2009; Rofè, Zarchin, & Feierstein, 2012; Weinreb & Rofe, 2013) ישנם מאפיינים של הסביבה המשמעותיים לכל האנשים המשפיעים על ערכי השימוש והתפקוד בהם. מאפיינים אלה נשענים על מושגים אבסטרקטים המתארים מרחב מורכב אך ברור ונשענים על העדפתנו למקומות שהם לא פתוחים מידי אך גם לא סגורים מידי (Kaplan & Kaplan, 1989). הנגישות של השטחים הפתוחים קשורה בעיקר לרשת הרחובות העירונית.

 

בימים אלה אני נמצאת בשלבים התחלתיים של מחקר לדוקטורט* העוסק במציאת המאפיינים המרחביים
של הגינות השכונתיות. בהמשך, אנסה לקשר את המאפיינים לתפקוד חברתי בהקשרים של תנועה,
​מקומות מפגש לאוכלוסייה מגוונת, שימושי פנאי ומקום מפלט מהמולת העיר.

 

המחקר, בשלב ראשון, בוחן בעזרת המתודולוגיה של 'תחביר המרחב' ‘space syntax’  (Hillier, 2007) ובעזרת כלי המדידה של ה ‘place syntax’  (Ståhle et al., 2018) מדדים אמפיריים של מרכזיות,
רמות אינטגרטיביות ונגישות למבני מגורים ומבנים מסחריים באזור המחקר (איור 1).

 

 

איור 1: אזור המחקר- מטרופולין גוש דן

 

 

ההתבוננות על מאפיינים מרחביים של גנים שכונתיים, הקשורים לרשת הרחובות ממחיש לנו כי ניתן לזהות דפוסים של גנים שכונתיים האופייניים לדפוסים המרחביים השכונתיים. באופן כזה אנו רואים כי מתקבלים גנים שכונתיים חד גוניים בנגישותם ומרכזיותם וחסר גיוון במאפיינים אלה (איור 2) (גינות טיפוסיות מודגמות באיור 3).

 

 

איור 2:  ניתן לראות שבאזור 1 מרבית הגינות נמצאות על דרכים לא אינטגרטיביות ונגישות נמוכה- בינונית לבנייני מגורים הנובעת מצפיפות מגורים נמוכה. באזור 2 מרבית הגינות נמצאות על דרכים אינטגרטיביות עם נגישות גבוהה לבנייני מגורים הנובעת גם מצפיפות המגורים הגבוהה ובאזור 3 מרבית הגינות נמצאות בדרכים לא אינטגרטיביות כלל עם נגישות נמוכה לבנייני מגורים הנובעת גם מצפיפות מגורים נמוכה.

 

 

איור 3:  גינות טיפוסיות באזורים השונים (מקור: google maps)

 

 

בימים שטווח התנועה שלנו הוגבל ל 100-500 מטר ניתן לראות (איור 4) כי לא מכל רחוב אפשר להגיע לגינות ציבוריות וכי לא בכל שכונה יש נגישות דומה למספר רב של גינות שכונתיות. הדבר ממחיש פערים בנגישות בין שכונות.

 

 

איור 4:  1. קירבה לגינות במרחק של עד 500 מ' –מרחובות שמסומנים באדום כהה ניתן להגיע לגינה בטווח של עד 100 מ', מהרחובות בצהוב יגיעו לגינה בהליכה של עד 500 מ' ולרחובות המסומנים באפור לא תהייה גישה לגינה ציבורית בהגבלת מרחק זה.  2. גישה למגוון גינות- ככל שהרחוב יותר אדום, כך ניתן להגיע ממנו לכמות גדולה יותר של שטחים פתוחים בטווח הליכה של 500 מ'. לרחובות האפורים אין גישה לגינות בטווח ה 500 מ'.

 

 

באזורים מסוימים, הכמות הקטנה מאוד של שטחים פתוחים מביאה לירידה בנגישות אליהן, אך אנו עדים לתופעה שגם באזורים בעלי  כמות גדולה של שטחים פתוחים הנגישות למספר רב של גינות יורדת כתוצאה מצפיפות מגורים נמוכה ורשת רחובות לא אינטגרטיבית. כלומר, כמות גדולה של שטחים פתוחים בלבד,
לא מבטיחה נגישות גבוהה לכולם ואף פוגמת בנגישות כתוצאה מהפחתת צפיפות המגורים, אך כמובן שכמות נמוכה מפחיתה משמעותית את הנגישות לשטחים פתוחים. תופעה זו בולטת בימים כתיקונם, אך עוד יותר בימי מגפה שבה נחוצה לכל אחד נגישות טובה לגינה קרובה**.

 

הסגר, שכפה הפסקת תנועת מכוניות ברחובות, הביא לידי ביטוי את היכולת של הרחובות לתפקד כמרחב ציבורי פעיל ואף לשמש לתפקודים חברתיים האופייניים לגינות, בתנאים המתאימים (ראה איור 5).
​על האיזונים בכמויות, במיקומם ובמאפייניהם המרחביים של גינות שכונתיות ועל תפקודם החברתי ינסה המחקר ללמוד בהמשך. כך אולי נצליח להוסיף ידע לפתרון הקונפליקט באסטרטגיות התכנון.

 

איור 5: רחוב עמנואל הרומי בתל אביב רחוב שיכול לשמש גם כשטח ציבורי פתוח בהעדר תנועת כלי רכב (מקור: google maps)

 

__________________________________________________________________________________________

 

*בהנחיית פרופ' יצחק אומר וד"ר יודן רופא

**הנתונים לקוחים ממפ"י וכוללים התייחסות לגינות רשמיות, ללא שדרות מגוננות ושטחים פתוחים פרטיים.

 

 

ביבליוגרפיה:

Ewing, R., & Handy, S. (2009). Measuring the unmeasurable: Urban design qualities related to walkability. Journal of Urban Design, 14(1), 65–84. https://doi.org/10.1080/13574800802451155

Hillier, B. (2007). Space is the Machine.

Kaplan, R., & Kaplan, S. (1989). The experience of nature : a psychological perspective. cambridge: cambridge university press. Retrieved from https://archive.org/details/experienceofnatu00kapl

Rofè, Y., Zarchin, I., & Feierstein, G. (2012). Quantity and quality of public open spaces in Israel. Proceedings of the ICE - Urban Design and Planning, 165(3), 177–187. https://doi.org/10.1680/udap.11.00021

Ståhle, A. (2010). More green space in a denser city: Critical relations between user experience and urban form. URBAN DESIGN International, 15(1), 47–67. https://doi.org/10.1057/udi.2009.27

Ståhle, A., Marcus, L., Koch, D., Fitger, M., Legeby, A., Stavroulaki, G., … Nordström, T. (2018). PST Documentation.

Weinreb, A. R., & Rofe, Y. (2013). Mapping Feeling: an Approach To the Study of Emotional Response To the Built Environment and Landscape. Journal of Architectural and Planning Research, 30(2), 127–145.

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>